הקרן לחקר הסרטן בישראל היא הגוף המשמעותי ביותר שעוסק בתמיכה בחוקרי הסרטן המצטיינים בישראל. מהקמתה בשנת 1975 העניקה הקרן לחקר הסרטן למעלה מ-2,700 מענקים בסכום כולל של מעל 87 מיליון דולר לחוקרי וחוקרות סרטן מצטיינים, שמעבדותיהם נמצאות במוסדות מחקר מובילים, אוניברסיטאות ובתי חולים בכל רחבי ישראל. מטרת העל של הקרן היא להפוך את הסרטן למחלה כרונית נשלטת ובעתיד הרחוק למגר אותה לגמרי ע"י מימון מחקרים פורצי דרך.

אחד המחקרים המסקרנים שמתבצעים בימים אלו הוא של רונית סצ'י-פאינרו, פרופ' בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מכהנת כמנהלת המעבדה לחקר הסרטן והננוטכנולוגיה. במקביל, מכהנת בתפקיד ראש המרכז לחקר הסרטן באוניברסיטת תל אביב. המחקר שלה עוסק בזיהוי המנגנונים שאחראים לאינטראקציות בין תאים סרטניים למיקרו סביבה שלהם ובגילוי מולקולות מיקוד חדשות שעשויות להפריע לאינטראקציה שבין המארח לגידול. כלומר כיצד תאים סרטניים מתקשרים עם כלי הדם, מערכת החיסון, רקמות החיבור והאלמנטים הסובבים אותם ואיך הם מנצלים את אלמנטים אלו לטובתם על מנת לגדול ולנוע בגוף, מתוך הבנה שאם נוכל לזהות ולשבש את התקשורת ביניהם נוכל לעכב את התקדמות הסרטן ואף למנוע אותו.

פריצת הדרך של המחקר של המחקר באה לידי ביטוי בפיתוח מודלים שמחקים את הקליניקה בצורה הטובה ביותר. כיום שיעור ההצלחה של ניסויים קליניים עומד על 5% בלבד. מבחינתה של פאינרו המסקנה המתבקשת על הנתון הזה מעידה שהסיבה לאחוזי הצלחה נמוכים נעוצה בחוסר ההתאמה של המודלים ולא בחומרים עצמם.
פאינרו שיתפה על התובנה שלה:
"המודלים שמשתמשים בהם כיום לא מחקים בצורה מיטבית את שקורה לגידול בסביבה שלו בגוף האדם, ולכן יצרנו כלים שמאפשרים הדפסת תלת מימד של גידולים, כך שכאשר אנו מקבלים גידול שהוסר בחדר ניתוח נוכל להדפיס ממנו גידולים זעירים בתלת מימד, לבדוק על כל אחד מהם מספר תרופות (תרופה מותאמת אישית), לראות מה מתאים לגידול הספציפי הזה ותוך שבועיים יכולים לתת מענה לאותו חולה באיזה תרופה להשתמש".

אחד הנושאים המעניינים במעבדת המחקר של פאינרו טמון במציאת מטרות חדשות לתרופות קיימות. המודלים הנוכחיים, שבהם גידולים מבודדים ומעובדים בדו מימד על לוחות פלסטיק קשיחים, שונים במידה ניכרת מהסביבה הקלינית המורכבת של הגידול בגוף האדם. פער זה מוביל לעתים קרובות לתוצאה הפרדוקסלית שבה תרופות המציגות יעילות גבוהה בחיסול תאים סרטניים בגבולות של משטח פלסטיק דו-ממדי נכשלות בניסויים קליניים. לעומת זאת, תרופות מסוימות שנפסלו בתחילה בגלל חוסר היעילות שלהן בסביבה הדו-ממדית הוכחו כעוצמתיות כשהן מוערכות במודלים תלת מימדיים - ייצוג קרוב יותר של סביבת הגידול בגוף האדם.

פאינרו הדגישה לאחרונה פריצת דרך מחקרית שממחישה את המגבלות של המודלים העכשוויים ואת הצורך ההכרחי בפלטפורמות תלת מימדיות.
"הדוגמה הכי טובה זה המעכב לחלבון שמצאנו על רקמות של חולי סרטן מוח מסוג GBM. שמנו לב שהחלבון הופיע בכל המוחות עם גידולים אלו ובמוחות של אנשים בריאים שמתו מנסיבות אחרות החלבון לא הופיע. תחילה לא הבנו למה כשאנחנו מגדלים את התאים הסרטניים על צלחת פלסטיק ונותנים את המעכב חלבון לא קורה כלום והתאים הסרטניים ממשיכים לגדול, רק כאשר ניסינו את החומר המעכב על הגידולים בתלת מימד זה עיכב את הגידול ואת ההתפשטות של התאים הסרטניים. המסקנה המרחיקה לכת מהמקרה הזה היא שיכול להיות שיש לנו המון חומרים שאנחנו או חברות פארמה וביוטק הפסיקו לפתח כי המודל לא היה נכון ואם ננסה אותם על מודלים נכונים ובהמשך על אנשים אנחנו נגלה שאלו למעשה החומרים שעובדים הכי טוב."

המחקר של פאינרו קיבל מענק מימון למשך 7 שנים מהקרן לחקר הסרטן בישראל, כאשר חלקו מומן ע"י קרן משפחת עידן ובתיה עופר שתרמה 150 אלף דולר על פני 3 שנים. פאינרו שיתפה אותנו על חשיבות התורמים:
"יש הרבה אנשים פילנתרופיים שתורמים למטרות נעלות וכל מטרה היא ראויה אבל התרומה לחקר הסרטן היא מאוד מאתגרת ודורשת הבנה מעמיקה שלא נקבל מיד את התשובות. זה תהליכים מאוד ארוכים שישאו פרי לא בעוד שנה או שנתיים אלא בעוד 10-20 שנים, אבל הסיפוק בהצלחה שכזו והשפעה משמעותית על עתיד הסביבה שלנו, על ילדינו ונכדינו וזו הבנה שצריכה לחלחל. הקרן לחקר הסרטן פועלת מספיק שנים בשביל להבין שהיום משתמשים בתרופות שהקרן השקיע בהם לפני 20 או 30 שנה ורק עכשיו הפירות מתחילים לצוץ ופה היופי בתרומות שכאלה."